ערעורים ובית המשפט העליון

בית המשפט בוחן שני שיקולים: אם סיכויי הערעור טובים, ואם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. השיקולים משפיעים זה על זה, אך בפסיקה מקובל לתת משקל עדיף למאזן הנוחות. בבחינה נשקלים גם האינטרסים של צדדים שלישיים שעלולים להיפגע מהעיכוב.

זו בדיוק הסיבה שבתי המשפט נוטים בדרך כלל לא לעכב ביצוע של חיוב כספי. ההנחה היא שאם הערעור יתקבל, ניתן יהיה להשיב את הכסף. עיכוב עשוי להינתן כשמוכח חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות את הכסף בחזרה מהצד שכנגד, או נזק מיוחד שאינו רק עצם התשלום.

בדרך כלל לא. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, שהתרשמה ישירות מהעדים ומהראיות. היא בוחנת בעיקר טעויות משפטיות או ממצאים שאינם מבוססים על הראיות. לכן חשוב להציג את מלוא התשתית העובדתית כבר בערכאה הראשונה.

בדרך כלל כן. התקנות מחייבות את המערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב, ובית המשפט רשאי לקבוע את סכומה. גם בערעור על הכרעה בתביעת חוב בהליך חדלות פירעון בית המשפט עשוי לדרוש עירבון כתנאי לדיון. כשהערעור מתקבל או מסתיים, העירבון מוחזר בדרך כלל למפקיד או משמש לתשלום הוצאות שנפסקו.